מזונות ילדים

חובת המזונות עבור הילדים נקבעת לפי הדין האישי, ובין בני זוג יהודים, הדין האישי הוא דין תורה לפיו חלה על הגבר חובת תשלום מזונות עבור ילדיו במהלך הנישואין ולאחר הגירושין.

מזונות הילד נחלקים לשניים: צרכים הכרחיים כגון מזון, הלבשה, מדור, חינוך, הוצאות גן,  וכן צרכים  מדין צדקה כגון: חוגים, שיעורים פרטיים, קיטנה, בילויים וכיוצ"ב.

מזונות ילדים
האבא חייב לשאת בהוצאות הילדים בגין מרכיו ההכרחיים בעוד שבנוגע לצרכים מדין צדקה חייב בהם האבא רק אם ידו משגת.

1.  עד גיל 6, חבות המזונות על האבא מוחלטת, מדין תורה. מדובר בחיוב שאינו תלוי ביכולתו הכלכלית של האב, אלא אך ורק בצרכי הילד. אין לאימא חובת השתתפות במזונות הילד בגיל זה.

2.  בין הגילים 15-6 ממשיך האב לשאת לבדו בצרכים ההכרחיים, ואולם בצרכים מדין צדקה גם על האימא להשתתף אם ביכולתה הכלכלית.

3.  מגיל 15 ואילך החיוב מדין צדקה בלבד, והנטל מתחלק בין האב לאם לפי יכולת האימא, אולם בפועל בפרקטיקה גם בגיל זה נושא האבא בהוצאות ההכרחיות.

חובת האב לספק מזונותיהם ההכרחיים של הילדים  הנו אבסולוטית, ללא קשר לאי יכולתו לפרנס עצמו ואף אם הנו בהגדרה נחשב לעני. גם אם האבא דל באמצעים בעוד האישה הנה בעלת אמצעים, עדיין על האב לשאת בתשלומי מזונות ילדים.
חיובה של האימא להשתתף במזונות ילדים  הינו מדין צדקה בלבד ורק אם יש סביכולתה הכלכלית לעשות כן לאחר שסיפקה את צרכיה האישיים.
תשלום המזונות הנו עד גיל 18 ולאחר מכן מגיל זה עד לתום השירות הצבאי עומד גובה המזונות על שליש מסכום המזונות הרגיל.

בענייני משפחה לכל כלל יוצאי מהכלל, ורבים היוצאים מהכלל בתחום מורכב זה של דיני המשפחה.